יום שלישי, 24 בפברואר 2009

תכנון אי-רוני 1

לאחרונה נתבשרנו, כי מתחם קניות חדש ומסנוור עומד להיפתח בהוד-השרון. אמרתי הוד-השרון? התכוונתי במוצא היישוב, קרוב לצומת ירקון הנמצא בגבול הוד-השרון ופתח-תקווה.

מגיפת הקניונים, אשר פגעה לראשונה בעיר המנומנמת בשנת 1997 עם פתיחתו של קניון "מרגליות" מקבוצת עזריאלי, עומדת להכות בשנית, והפעם בגדול. הוד-השרון, שאוחדה למושבה בשנת 1964 והפכה לעיר בשנת 1990, מונה כיום כ-47,000 תושבים.המתחם החדש, בשטח כולל של 27,000 מ"ר, מתגאה בשם "קניון חצי חינם" הוד-השרון, ונבנה על ידי היזם מוטי קופרלי-רשת חצי חינם. במתחם המתוכנן, מקום לשתי רשתות גדולות וכמאה חנויות.

והנה שוב, מוקם לו מתחם מפלצתי, המאפיל בצילו על צמחיית היער הגוססת ממילא, ובולע בלשונות האש שלו את אחרון הסיכויים למרקם עירוני שפוי ואנושי בהוד-השרון. קניונים, כמו גופים סרטניים אחרים, מכילים בתוכם זיכרון עמום של הגן המקורי, אך מרסקים עד ללא היכר את טבע סביבתם.

הנה כמה עסקים במרכז העיר שיפגעו שוב וכנראה ייסגרו סופית (מבלי להזכיר שמות):

חנות מתנות לבית, קיימת כעשרים שנה ומוכרת מוצרים לא ממותגים עם טעם של פעם.
ממתקייה, בריח של סוכריות סוס ומסטיק בזוקה, בניהול משפחתי של צמד ישישים חביב.
חנות ספרים וציוד משרדי שנראית תמיד חשוכה מעט ומלאה בסחורה מבפנים.
מעדנייה שזה עתה נפתחה, ומנסה לשרוד בשיניים בעת מיתון.
חנות בגדי ילדים אליה נכנסו חלק מצעירי היישוב בעודם ילדים, וכעת קונים הם שם לילדיהם שלהם.

מה כן יישאר במרכז? אסופת דוכנים שמנוניים לממכר שווארמה, שפע מכונים לעיצוב שיער, כמה חנויות צילום עתיקות כמו בעליהן, כמה סניפי בנק גדולים ואחד מתוך כל שני בתי קפה.

בניית מתחמי קניות מנותקים מהמרקם העירוני, מערערים את זכות קיומה של העיר. הם יוצרים סביבה של מקומות ללא דרך. העסקים הקטנים במרכז העיר נחנקים ונעלמים. אל תגידו שזו בעיה שלהם, ושום תירוץ של קפיטליזם לא אוחז כאן. היעלמות העסקים ממרכז העיר מעלימה איתה את הרחובות שלנו.

כאשר שום דבר לא נמצא במרחק הליכה סביר, אנו פונים לרכב הפרטי. התלות ברכב ממונע מתחזקת בכל פעם שנבנה קניון בפאתי הערים ולא במרכזן. עם התחזקות כוחן של המכוניות, נחלש כוחו של האדם. הערים מתוכננות כך שתוכלנה לשרת את כלי הרכב טוב יותר. מקומות נעימים להליכה, בטוחים למשחקי ילדים ונגישים לבעלי מוגבלויות כבר כמעט לא באים בחשבון. במקומם מורחבים כבישים ונסללים חניוני אספלט לוהטים ורחבי ידיים.

מה אפשר לעשות אחרת? להשקיע את הכסף במרכז העיר הגוסס. לפתח רחובות נוחים ונעימים להליכה, משופעים מסחר ושירותים במרחק קצר. לשלב מגורים ותעסוקה זעירה, לצורך פריחה והפריה הדדית. להצדיק את ההשקעה ליזמים, בכך שחלק מעלויות האבטחה והניקיון יהיו על חשבון העירייה. בתמורה, ישלם היזם ארנונה, ויהיה עליו ליטול חלק מהאחריות על פיתוח הרחוב ותחזוקתו. להתנגד בתוקף לכל פתיחת עסק שאינה במרכז, בכדי לא לדלל את כמות הקונים.

עד שנתעורר ונבין את הנזק הנגרם, כבר תיסגר חנות המתנות והממתקייה המשפחתית. לא קשה לנחש לאן זה עלול להוביל אותנו. מי שמחפש המחשה ויזואלית לעתיד, מוזמן להציץ בסרטי מדע-בדיוני כדוגמת "האלמנט החמישי", "ברזיל", או "בלייד ראנר", סרטים המציגים תחזית עגומה ביותר לעיר המודרנית. בסרטים, רואים ערים בהן אין מקום לבני אדם, הטכנולוגיה היא קבוע התכנון העיקרי והממד האנושי נדחק עד לביטולו. אמרתי מדע בדיוני? הקניון החדש בהוד השרון, מוביל אותנו לשם בצעדי ענק בטוחים.